סיפור לשלוש שאלות

מירה מינצר-יערי


שלוש שאלות יש לי לשאול,
וחסרות לי תשובות בשביל הכל,
ואלו השאלות:
מה נמצא מאחורי הצל?
ומה בחושך מסתתר?
מה קורה אחרי שמתים?
ולא ידעתי איך ומה עונים,
והשאלות הן שלוש, והתשובות במקום אחר.
עד שנזכרתי בעצי התות שגדלו בחצר;
היינו אז ילדים, ובחוץ צמחו
שלושה עצים גדולים שידעו
בזמן לעשות כמה דברים;
לעשות תות בקיץ; והרבה צל ירוק.
ובחורף ידעו להוריד כל העלים,
ולהתרחץ בגשם וברוח ערומים.
ובאביב ידעו ללבוש עלים וצפורים,
ולהוציא בחצר צל ותותים ולחכות.
כאלו עצים חכמים היו,
וזה מה שהם ידעו לעשות.


ואז כשעוד היינו ילדים עקרו אותם.

ואיך עקרו?
קשרו שרשרות ברזל סביב הגזעים,
והברזל עשה להם סימנים מפחידים,
ואז חיברו לטרקטור שמשמך ברעש נורא.
ואפילו כשכאב להם, לעצים,
ואפילו כשנשברו, העצים,
ואפילו כישצאו להם השרשים השחורים,
הטרקטור עוד רעש ומשך כבר בלי שהיה נחוץ,
ולקח אותם מהחצר בלי השגחה וזהירות
על האדמה החמה בשכיבה ובשפשוף.


וכך מצאתי תשובות לשלוש השאלות;
ולשאלה ראשונה: "מה נמצא מאחורי הצל?"
ראיתי שביחד עם העץ גם הצל נעקר,
ומהעץ והצל לא נשאר דבר.
ואין מאחורי הצל אלא חצר חמה כל הקיץ,
ואחר הקיץ – גם עצובה,
מפני שהיא לבד ורטובה.
וזו התשובה לשאלה הראשונה:
"מה נמצא מאחורי הצל?"
לא נמצא מאחוריו דבר!


ולשאלה שניה: "מה בתוך החושך מסתתר?"
ראיתי בורות שחורים נשארו בחצר.
בורות שהיו מלאים בשרשים של עצים,
עכשיו היו מלאים בחושך.
ואז הביאו אדמה, ושפכו על החושך
עד שמילאו את הבורות הריקים.
ועשו למעלה חלק וישר,
ומהחושך בבור לא נשאר דבר.
וזו התשובה לשאלה השניה:
"מה בתוך החושך מסתתר?"
בכלל כלום. החושך הוא ריק.
ומפני כך
אפשר לשפוך, ולעשות חלק וישר עליו.
ולשאלה שלוש: "מה קורה אחרי שמתים?"
ראיתי שגם עצים מתים.
ואחרי זה נשאר הזיכרון. רק זוכרים.
זוכרים גזע, ועלים, ופרי וצל,
וכל מה שהיה עץ, ולא דבר אחר.
וזוכרים אותם כבר לא רק באותה חצר.
כי הזיכרון הוא קטן ולא תופס מקום,
לכן נשאר בנו ונמצא יום אחר יום.
וזו בעצם התשובה לשאלה שלוש:
"מה קורה אחרי שמתים?"
פשוט זוכרים אותם בלב ובראש,
ותמיד הרבה זמן.
כך זה כשעצים מתים,
וגם עם אנשים (אחרי שהם מתים, כמובן)
רק זוכרים אותם.
זה מה שעושים