ואו איזה מסע מוטרף עברתי. היינו שבועיים בחוף הים אפשר לומר שהתאהבתי שוב בעצמי שוב בחלום שוב להיות שכחתי הכל נחתי התחברתי מחדש לעצמי ועכשיו רואה בבהירות את העץ שאני אתמול נפרדתי מבת-חן השורדת ושתלתי את העצי באדמה חדשה פוריה- עדיין בתהליך... לתת לעצמי לשגשג גם כשהשפע אינו בנמצא וכל העץ נכבה ונסגר זאת פעולה פנימית במקום לההכבות להלחץ כל הקסם של העץ נסגר בגלל הדרישה המיידים: לקבל!! ואילו כשאני נזכרת בפעולה הבסיסית שנמצאת בבסיס העץ החי היפה הגדול שהוא כבא אני שצמח שטופח והיא לתת: למי אני יכולה היום לתת עוד אהבה! זה לא פשוט זה מסע מפחדת ליפול אבל זה כל העניין